<h1>שבלי הלקט דין חלב שחלבו גוי סימן ל"ג</h1>
<h2>דף לה:</h2>
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור, אפילו אם אין דבר טמא בעדר, דלא ליפוק מיניה חורבה, פורץ גדר ישכנו נחש. וזו תשובת רבנו ישעיה זצ"ל, שהשיב מן החלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו כולו, שלא הספיק לבא שם עד שחלבו הרבה מן החלב ששמעת שתולין בי ובר' יצחק ב"ר ברוך להכשיר כשלא מצא היהודי דבר טמא בעדר. אני לא התרתי, אכן אמרתי כבר לבני עירי כשנשאלתי על דבר זה מאותם ימים רבים, כי ראיתי רבנו תם ז"ל, שהקפיד על רבנו שמואל זצ"ל שהיו לו רחלות הנה, רחוקות קצת מן העיר ועומדות אצל גוי אחד, והיה שולח שם רבינו שמואל בכל השכמה בתו לראות, ולא היתה מספקת לבוא שם עד שחלבו הגוי כולו או רובו. ואעפ"י שמצינו, שהקילו חכמים גבי מיא לגבי ארמאה, שלא לחוש לגלוי החמור, משום דאמרינן בנקיותא קפדי, וגויים שבינינו מואסים בחלב טמא, וקים לן שנזהרין ממנו מחמת מיאוס, אפילו הכי לא עלה על לבי להקל ולחלק בין גוים הללו לשאר גוים. מאחר שחכמים לא חלקו בדבר. ומיהו, היכא דדעת הגוי להעמיד החלב ולמכור הגבינות לישראל, נראה לי, שאין לחוש שמא יערב בו דבר טמא, כי מה ירויח בכך, מאחר שאינו עומד. ואפילו היה דבר טמא בעדר, היה נראה דמותר מטעם זה, ואע"פ כן לכתחילה טוב הוא ליזהר, אבל בדיעבד ראוי לחוס על ממונם של ישראל, שלא לאסור את המותר. ועוד מצאתי, חלב שחלבו גוי אסור לישראל, אבל אם אין שם גמלים וחזירים ודבר טמא מותר לישראל לאכול ולשתות ממנו. שהחלב אין בו משום גיעולי גוים ולא משום מגע גוי, ואינו אסור אלא משום תערובת של דבר טמא, וכיון דאין דבר טמא מצוי שם בבירור. למאי ניחוש, דתנו רבנן, יושב ישראל בצד עדרו של גוי, וגוי חולב וישראל אוכל וכולה שמעתתא.
